רעידת האדמה הגדולה של ישראל תבוא. אף אחד לא יודע מתי אך רובם ככולם של המומחים לסיסמולוגיה (מדע העוסק בחיזוי רעידות אדמה) בהסכמה לגבי העובדה שהיא כבר בדרך. למעשה, מעדויות גיאולוגיות עולה כי כבר היו בארץ בעבר רעידות עוצמתיות מאוד. ב-1975 הוציאה המדינה את תקן 413 לבנייה עמידה בפני רעידות אדמה. עברו מספר שנים עד שהתקן יושם בצורה מלאה וניתן היום לומר שכמעט כל הבתים שנבנו אחרי הראשון בינואר 1980 כבר עומדים בתקן. ואולם, בישראל מבנים רבים שנבנו לפני מועד זה וכמעט כולם פגיעים בפני רעידת אדמה. פגיעים מאוד.

ב-1999 הורתה הממשלה על הקמתה של ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידת אדמה. לאחר כמה שנות פעילות הגישה זו את המלצותיה שאושרו על ידי הממשלה באפריל 2005 ונודעו מאז בשם תמ\"א 38. בין היתר נקבעו הטבות לבעלי בתים אשר ייקחו על עצמם לחזק את המבנה בו הם דרים. הזכויות עסקו בזכויות בניה נוספות שהוענקו לדיירים לעיתים אף מעבר למותר בתכנית הבניה המקורית.

מהעיקר לתפל

חברות בניה זיהו את הפוטנציאל והחלו להציע חבילות הכוללות שיפוץ חזית הבניין, הוספת מעלית, לובי וכיו\"ב תמורת זכויות בניית דירות נוספות. חגיגת השיפוצים יצאה משליטה כשדיירים נטו לדרוש עוד ועוד מהקבלנים. עו\"ד זיו גרומן, העוסק בקידום פרויקטים של תמ\"א 38 ברחבי הארץ, מציין כי אנשים שוכחים את הסיבה העיקרית של תמ\"א 38 שהיא כמובן חיזוק המבנה הקיים מפני רעידת אדמה במרוץ העיור אחר עוד מ\"ר לדירה או חנייה נוספת.

תופעה זו מצערת במיוחד נוכח העובדה כי מלכתחילה נוצר מצב עם פוטנציאל לרווח עבור כולם שכן על דיירי הבניינים הוטל אך ורק לחכות בעוד הקבלן לוקח על עצמו את העבודה כולה את עלותה. פינוי דירה או פינוי מהגג לא נדרש מהדיירים וגם לא השתתפות בהוצאות. ואולם רבים הטוענים כיום כי הסיבה לדשדוש של תכניות פינוי-בינוי ושל פינוי-עיבוי למיניהן טמונה בחוסר גמישותה של תמ\"א 38 הנובע מהסחבת של הועדות המקומיות כמו גם מהיעדר תמריץ מספק בעיקר באזורי הפריפריה.