כל מי שלמד כלכלה בתיכון או באוניברסיטה מכיר את תאוריית השוק החופשי. השוק החופשי מתנהל על פי שני פרמטרים מרכזיים: היצע וביקוש. היצע הוא למעשה כמות המוצרים המוצעת למכירה על ידי מוכר אחד או יותר, וביקוש הוא כמות האנשים המעוניינים לרכוש את אותו מוצר. כאשר ההיצע הוא גבוה, קרי ישנם הרבה מוצרים המוצעים למכירה על ידי הרבה מוכרים, ובמקביל הביקוש למוצרים אלה הוא נמוך, קרי כמות האנשים המעוניינים לרכוש את המוצר היא קטנה, המחיר של אותו מוצר יהיה נמוך, מכיוון שהקונה יכול להשיג את המוצר בהרבה מקומות, והמוכר מעוניין למכור את המוצר בכל מחיר, כי לא הרבה אנשים רוצים אותו. במצב הפוך, המחיר יהיה יותר גבוה. זאת הסיבה שמוצרים הנמכרים על ידי מונופולים מתומחרים בדרך כלל ביוקר. מאחר וההיצע הוא מוגבל, אין תחרות בין מוכרים שונים, ההיצע הוא נמוך, וכל ביקוש לאותו מוצר מעלה את המחיר. אך כיצד נקבע הביקוש למוצר, וליתר דיוק כיצד נקבע הביקוש לנכסי נדל\\\"ן?

מיקום, מיקום, מיקום

הביקוש לנכסי נדל\\\"ן נקבע על פי סדרה של מאפיינים של נכסים, כשהראשון והחשוב שבהם הוא המיקום. ישנם אזורים בהם ניתן לרכוש בית בגודל מאתיים מטר מרובע באותו מחיר שבו אפשר לקנות בית בגודל חמישים מטר מרובע באזור אחר. כך למשל העיר תל אביב נחשבת לעיר בעלת ביקוש גבוה יותר מההיצע, ולכן דירת שני חדרים שם יכולה לעלות כמו דירת ארבעה וחמישה חדרים בחדרה. פרמטר נוסף כאמור, הוא גודל המבנה. ככל שהמבנה גדול יותר, כך מחירו יהיה גבוה יותר. יחד עם זאת, באזורים מסויימים יכול להיות ביקוש לנכסים קטנים יותר מה שמעלה את ערכם ויכול להשוותו לנכסים גדולים יותר שהביקוש להם הוא נמוך.

אבל לא רק מיקום

פרמטרים נוספים יכולים להיות הקומה בה ממוקם הבית, מספר החדרים וגודלם, העיצוב הפנימי של הבית, הדקורציה בבית כמו למשל האם יש שיש למטבח או ציפוי פורמייקה, סוג הרצפה, סוג הדלתות, הרחוב והשכונה בהם ממוקם הבית וכדומה.

מאמר זה מוגן על ידי עו\"ד זכויות יוצרים כחוק.